אלצהיימר היא מחלה ניוונית קשה שנגרמת עקב הרס של נוירונים במוח. המחלה תוקפת את כל חלקי המוח, גורמת לשכחה קשה ופוגעת ביכולות קוגניטיביות כמו שפה, זיכרון, חשיבה, יכולת ההתמצאות ויכולת השיפוט.
המחלה, ששייכת לקבוצת מחלות הדמנציה, שכיחה מאוד בקרב בני גיל הזהב ושכיחותה עולה עם הגיל: היא פוגעת באחוז ניכר מהקשישים מעל גיל 85 וחולים בה בכמחצית מבני ה- 90 ומעלה.
לרוע המזל המחלה היא חשוכת מרפא ופוגעת קשות בתפקוד ברמה היומיומית, בכל תחומי החיים. לפיכך רוב החולים באלצהיימר זקוקים לעזרה סיעודית.
קביעה חד- משמעית של נוכחות המחלה ניתנת רק בנתיחה שלאחר המוות. יחד עם זאת, נוירולוגים ורופאים מתחום הפסיכוגריאטריה יודעים לאבחן את המחלה בסבירות גבוהה, תוך שלילת סוגים אחרים של דמנציה או ירידה טבעית בזיכרון שקשורה בגיל.
האבחון הוא פשוט ונעשה באמצעות שאלון קצר. מתחילת הרס תאי המוח שנגרם על ידי אלצהיימר תוחלת החיים מוגבלת למספר שנים, בממוצע עשר שנים בלבד.
הגורמים למחלה
מקור המחלה אינו ברור לחלוטין. נראה כי המחלה קשורה בגורמים גנטיים, סביבתיים ותזונתיים. בין היתר נמצא קשר בין אלצהיימר לחשיפה לחומרים שונים כגון אלומיניום וסיליקון, למחסור בויטמינים (למשל ויטמין B) ומינרליים, לנטילת תרופות מסוימות או שילוב בין תרופות, לתהליכים כימיים בגוף הקשורים ברדיקליים חופשיים, למחסור בחומצות שומן מסוימות, לבעיות בבלוטת התריס, לגידולים מוחיים וכן לבעיות באספקת הדם אל המוח.
ידועים מספר גורמי סיכון למחלה, למשל מצבי לחץ, דיכאון וחרדה. לעומת זאת, עיסוק בפעילות מנטלית בצורה אינטנסיבית מקטין את הסיכוי ללקות במחלה.
תסמיני המחלה
המחלה מתבטאת במגוון הפרעות קוגניטיביות, ביניהן:
- אבדן הזיכרון- הפגיעה הניכרת יותר היא בזיכרון לטווח קצר, אך גם הזיכרון לטווח ארוך נפגע עם התקדמות המחלה. הזיכרונות האחרונים שנשארים הם אלו מתקופות חיים מוקדמות.
- קשיי שפה, למשל בשליפת מלים.
- קשיים בהתמצאות מרחבית, גם בסביבה מוכרת. הדבר מביא לעתים לשוטטות ארוכה שעלולה להוות סיכון.
- קשיי התמצאות בזמן.
- תסמינים דכאוניים, בין היתר עייפות, חוסר מוטיבציה, עצבנות וקושי ליהנות.
- תחושות פרנואידיות.
- ביטויי תוקפנות.
- הזיות ודמיונות שווא– לעתים עקב ניסיון לא מודע להשלים את המידע שנשכח בעזרת ההגיון.
- הפרעות שינה.
- הפרעות אכילה.
זיהוי של סימנים מקדימים, כגון בלבול, ירידה בביטוי המילולי, קשיי התמצאות בזמן ובמרחב, התנהגות מוזרה, חשדנית, תוקפנית וכדומה- כל אלה יכולים לסייע בזיהוי מוקדם של דמנציה ופניה לאבחון. אבחון יכול להצביע על מקור אחר לתסמינים, למשל פגיעה מוחית או דיכאון משמעותי שכרוך גם הוא בירידה ביכולת הקוגניטיבית.
כאשר התסמינים מחמירים החולה באלצהיימר הופך לתלותי בתפקודים רבים, גם הפשוטים ביותר. לעתים החולה לא מזהה גם את האנשים הקרובים אליו. פעמים רבות הוא אינו יודע היכן הוא נמצא או איזה יום היום.
בנוסף, המחלה מביאה לעתים להידרדרות גופנית כמו קשיי הליכה עד ריתוק לכסא גלגלים וחוסר שליטה בצרכים. גם הסימפטומים הנפשיים מקשים על חיי היומיום של החולה, שמתקשה להתרועע עם אנשים ועלול להתנהג בצורות לא צפויות ובתוקפנות.
טיפול במחלה
הטיפול במחלה הוא באמצעות תרופות. חלק מן התרופות מסייעות לסימפטומים הקוגניטיביים כמו בעיות הזיכרון, ואחרות מסייעות לסימפטומים הנפשיים: דיכאון, חרדות, פרנויה ועוד.
פעמים רבות החולה נזקק לעזרה סיעודית בבית או בבית אבות מתאים, כאשר צריך להביא בחשבון הידרדרות עתידית של המחלה. בנוסף, מומלץ לשמור על סדר יום קבוע שיסייע לחולה להתמצא בזמן וכן להתאים את הסביבה המרחבית, להרחיק אותו מגורמי סיכון כמו תרופות וכדומה.
לצהיימר היא מחלה ניוונית של המח. בניגוד לתאים אחרים בגוף, כמו תאי עור ורקמה, תאי המח אינם מסוגלים לשקם את עצמם, אינם מתחדשים, ואינם מתחלפים. המח שלנו מתפתח מרגע היוולדנו על ידי צבירת חוויות והתנסויות שיוצרות עוד ועוד קשרים וחיבורים בין תאי המח, וכך למעשה אנחנו לומדים להניע את איברנו, לדבר, לחשוב, להתמצא, להבין ולמעשה – לעשות כל פעולה בחיים.
סימפטומים של אלצהיימר
שלבי מחלת האלצהיימר
טיפול באלצהיימר
כיום, המחלה נחשבת למחלה חשוכת מרפא אך ישנו מגוון רחב של טיפולים מקלים מתרופתיים ועד רגשיים אשר מקלים את מצבו של החולה וכן את ההתמודדות הלא פשוטה של בני המשפחה עם המצב החדש.
הטיפולים השונים לחולי אלצהיימר מתאימים לכל אדם באופן אחר, ולכן יש לנסות את כל הטיפולים הקיימים – בין אם הטיפול הוא תרופתי לאלצהיימר ובין אם טיפולים משלימים. והכי חשוב הוא לבחור בטיפול שהחולה ירגיש בו הכי נוח ולא להחליט על טיפול עקב מצוקה אישית של התמודדות.
